במאמר הזה נסביר כיצד שיטת EMDR ושיטות נוספות העושות שימוש בתנועת עיניים או בגירוי בליטרלי מסייעות להפחית תסמיני פוסט טראומה וחרדה.
המוח הלומד
כל אדם נחשף בחייו לפיסות מידע מסוגים שונים (מראות, קולות, ריחות, טעמים, תחושות, רגשות, מחשבות) העוברות עיבוד במוח. התוצאה של העיבוד הוא "זיכרון" הנשמר במערכת הזיכרונות.
התוצר של הזיכרונות הוא "למידה" כל מה שאנו יודעים על עצמנו ועל העולם סביבנו הוא תוצאה של למידה המבוססת על ההתנסויות והחוויות בחיינו.
מטרת הלמידה לשרת מטרות קיומיות, שהראשונה שבהן היא הישרדות.
למידה מקדמת מתרחשת כאשר הזיכרונות עברו עיבוד.
למידה לא מקדמת מתרחשת כאשר הזיכרונות לא עברו עיבוד.
פעולת העיבוד תלויה ביחס שבין מאפייני ההתרחשות לבין המשאבים הזמנים לאדם באותו זמן.
כאשר אירוע קשה תופס את האדם חסר משאבים, אותו אירוע הופך לזיכרון לא מעובד המנותק מרשת הזיכרונות של האדם.
זיכרון זה הוא כמעין בועה – קפסולה שעומדת בפני עצמה.
זיכרון זה פוגע בתפקוד ובהתפתחות התקינים ומהווה מקור לבעיה הנפשית אתה האדם מתמודד.
התוצאה של זיכרון לא מעובד היא למידה לא מקדמת קרי למידה שיש בה הכללות ועיוותים כגון:
"אני כישלון מאחר ונכשלתי במבחן", "אבא היכה אותי, אי-אפשר לסמוך על גברים", "עברתי תאונה מכוניות זה כמו לשחק באש", "לא הצלחתי להציל אותו אני כזה חסר אונים".
משפטים כגון אלו משפיעים על עתידו של המטופל והופכים במקרים רבים לנבואה שמגשימה את עצמה, לדוגמא, אדם שאומר לעצמו "אני בטח אכשל" מראש מכין את עצמו לכישלון ועל כן, הוא גם לא לומד כמו שצריך (שהרי זה בכל מקרה בזבוז של זמן).
זיכרון לא מעובד הוא גם הסיבה לפלשבקים, ולתופעה של רגישות לא פרופורציונאלית לאירועים.
במהלך התהליך העיבוד המטפל מסייע למונחה לעבד את הזיכרון מחדש ולעבור ללמידה מקדמת.
כיצד תנועת עיניים מסייעת למטופל
על-פי פרנסין שפירו, (פסיכולוגית יהודייה אמריקאית, מפתחת שיטת EMDR בשנת 1987 שיטה שזכתה להכרה רשמית של ארגון הבריאות העולמי, הסתדרות הפסיכיאטריים האמריקאית, ארגון הבריאות הבריטי והארגון הבינ"ל לחקר הטראומה),
גירוי דו צדדי של המוח עושה את הפעולה של שנת REM ומאפשר לעבד מחדש את הזיכרון ולהטמיע אותו בתוך רשת הזיכרונות.
תיאוריה נוספת קשורה לזיכרון העובד (Working Memory) וליכולתם של גירויים דו־צידיים לפגוע בתפקודו, וכך לגרום להפחתת החיוּת והמטען הרגשי השלילי של זיכרונות. לפי תיאוריה זו, יכולת הקיבול של הזיכרון העובד מוגבלת, וכאשר יש עליו עומס יתר בדמות גירוי דו־צידי, הוא מוחק חלק מהמידע. במקרה של זיכרונות טראומתיים, הופך הזיכרון ליותר עמום ולפחות טעון רגשית.
עוד תיאוריה טוענת כי בגלל מאפייני המצב שבו הם נחווים, הזיכרונות הלא מעובדים נרשמים באזור הלימבי של המוח. לפיכך הם טעונים רגשית גם זמן רב לאחר האירוע, ומצד שני הם חסרים קונטקסט רחב של זיכרונות רגילים המאוחסנים באזורים קורטיקליים. לפי תיאוריה זו, עיבוד הזיכרונות מעלה לתודעה את הזיכרון מהאזור הלימבי, ובו בזמן מפעיל אזורים קורטיקליים. השילוב הזה מאפשר לזיכרון לעבור עיבוד מלא ו"לעבור" מהאזור הלימבי לאזור הקורטיקלי.
תאוריה נוספת היא של אלן הובסון שהתפרסם בזכות גילוי המקום במוח בו נוצרים החלומות, הובסון גילה שבזמן שנת REM המוח עושה חיבורים חדשים ויצירתיים ומפעיל אסוציאציות רחוקות, ומסיבה זו החלומות אינם שגרתיים בלשון המעטה. חוסר היכולת לחבר חוויות מחדש הוא מאפיין משמעותי של פוסט טראומה – האדם שסובל מפוסט טראומה "לכוד בתוך אסוציאציות קפואות" ולמצער אנשים הסובלים מפוסט טראומה לא ישנים שינה עמוקה, לרוב הם מתעוררים בדיוק בזמן בו מתחילה שנת REM שיש בכוחה לסייע להם.
התהליך הבילטרלי שמתרחש בשנת REM מתרחש גם באמצעות תזוזת העיניים במהלך הטיפול, והוא מאפשר למטופל להשלים את תהליך העיבוד ולצאת מתוך המלכודת של האסוציאציות הקפואות.
לכל התאוריות קיימת תמיכה מחקרית, החוקרים מניחים שרק לאחר פריצת דרך בתחום חקר המוח תימצא תיאוריה שתכלול את הזוויות השונות שנחקרו עד עתה.
גם אם לא ברור לנו לחלוטין כיצד הגירוי הבילטרלי עובד, ברור לנו שהוא עובד, רוב האנשים חווים שינוי משמעותי במספר מועט של מפגשים.
חקר העיניים בעולם הטיפול החל לראשונה ע"י ג'ון גרינדר ממפתחי שיטת NLP, פרנסין שפירו מפתחת שיטת EMDR למדה אצל ג'ון גרינדר, הכירה והעריכה את שיטת NLP.
במקביל להתפתחות של שיטת EMDR התפתחו שיטות טיפול דומות בעולם ה-NLP שהמוכרת מבניהן היא שיטת IEMT.
אצלנו במכללה לומדים בהתמחות טראומה שיטה המשלבת מספר כלים נבחרים מהשיטות הנ"ל וטכניקות נוספות של NLP לטיפול בטראומה וחרדה.
מצ"ב קישור לעדות של איילת זילברמן על מפגש טיפולי אחד שהוריד לה את הפחד מנסיעות:
