החשש שלנו מסירוב הוא גדול, שימו לב, על כמה דברים אנו מוותרים רק מחשש שמא נשמע את המילה "לא".

לרוב אנו לא מודים בחשש אפילו לא בינינו לבין עצמנו.

כאשר נולד בנו חשש מסירוב, מיד צצים מחשבות "רציונאליות" ותירוצים "מצוינים" מדוע דווקא כדאי לוותר.

ומדוע קשה לנו להודות בחשש מסירוב?

מאחר והוא לא רציונאלי כלל, כל כולו נובע מאגו – מהחשש שהאגו יפגע. שהרי לרוב זה הנזק היחיד מהסירוב.

כיצד נתגבר על החשש?

הדרך לגבור על החשש מסירוב היא קודם כל להודות בו, ולאחר מכן, לקבל החלטה לוותר על האגו למען המטרה שבשמה אנו פועלים . (זוהי מסירות נפש במובן הרחב יותר, לוותר על הנפש – משכן האגו, למען מטרה גדולה יותר).

על כך שיבח הזוהר (ח"ב דף נו ע"ב) את משה רבנו, שבניגוד לאברהם שביקש על סדום בזהירות ובתנאי "אולי ימצאו שם עשרה (צדיקים)" ויותר מכך לא ביקש מחשש שבקשתו תסורב.

משה ביקש ללא כל תנאי וללא כל חשש מסירוב, וזאת בזכות כך שגמר בליבו שרק המטרה לנגד עיניו "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת".

הלכה למעשה – בקשתו של אברהם סורבה (מאחר והפסיק לבקש, מדרש רבה בראשית מט, יד) ובקשתו של משה לא סורבה.

ללמד אותנו שאנו אלו שעוצרים את עצמנו לפני כל דבר אחר.