הגוף והנפש זקוקים לזמנים של שחרור מכל מתח.
זמנים בהם אין מאמץ וגירוי חושי כלל.
המילה "נופש" נגזרת מלשון נפש, והיא באה לבטא שנופש אמיתי הוא זמן בו אנו חווים ניתוק של ההכרה מהחושים.
טיסה לחו"ל, קיימפינג, יציאה לבית מלון וכו' אינם נופש, הם חוויה, הרפתקה, שמחה – אך לא נופש, מאחר והם דורשים מאמץ גופני ומנטאלי (של הסתגלות למקום חדש ותכנון).
זאת הסיבה שאנו חוזרים מחופשות כגון אלו מותשים.
"נופש" לא גוזל אנרגיה, הוא רגיעה והרפיה, ולכן הוא ממלא אותנו באנרגיה.
זהי מטרת השבת, השמיטה והיובל "לנפוש" – "שבת וינפש".
ועל כן, בימים אלו לא יוצאים החוצה להפך מתכנסים פנימה למקום המוכר והידוע, שלא דורש מאיתו כל מאמץ, "אל יצא איש ממקומו ביום השבת", "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו".
וזהו גם ההבדל בין יום השבת ליום-טוב, שבת היא עונג – "וקראת לשבת עונג". לעומתה יו"ט הוא שמחה "ושמחת בחגך".
אלו שתי תנועות שונות בנפש האחת פסיבית ומעודנת והשנייה אקטיבית. וצריך לתת לכל אחד מהן את מקומה.
אז תפנו לכם את יום השבת כמרחב סטרילי בזמן, פשוט לנוח.
"זו דרכו של החכם, הוא מרוקן את תשוקותיהם וממלא את ליבם, הוא ממעט שאיפותיהם ומחזק את עצמותיהם. עשה באפס מעשה והכל מעצמו יעשה". (ספר הטאו)
בגישה יהודית נאמר זוהי דרכו של החכם ביום השבת .
