הרבה מטופלים שעבדתי איתם בנושא של חרדה חברתית מתארים שברגע האמת כשרוצים להפתח ולזרום חברתית פתאום מגלים שהגוף מגיב אחרת.
הבדיחה – לא יוצאת מצחיקה, השאלה – לא מזמינה לשיחה, והתשובה נשמעת – קטועה ועניינית מידי וכו'
ומדוע זאת?
שמעמיקים מגלים קונפליקט פנימי בין המודע לתת המודע (כוונתי במושג 'תת המודע' לרובד מחשבה עמוק יותר שפחות מודע לנו ופחות נגיש עבורנו לשינויים).
בצד המודע, בכדי ליצור חברויות האדם רוצה להיות זורם, חברותי, ובעל חוש הומור.
אך מאחר וברובד תת המודע הוא חושב שאינו ראוי ו"אסור שיגלו זאת", ממילא תת המודע "מגן עליו" ומונע ממנו לזרום ולהיפתח כי פתיחות היא חשיפה והיא עלולה להביא לחשיפת "הסוד" (שאינו ראוי).
ואז במקום זרימה, הומור ופתיחות שהם התכונות הבסיסיות ליצירת חברויות, באה סגירות שמתבטאת בדיבור קצוב וקצר, בפיזיולוגיה כפופה ובפני פוקר (אי חשיפת רגשות).
כלל חשוב, הגוף תמיד יגיב לתת המודע יותר מאשר למודע.
אם כן, הגוף לא בוגד, הוא פשוט נענה למסר שנשלח מתת המודע, מסר של "זהירות יש כאן סכנה".
ולכן, לפני שמנסים לעשות צעדים 'מודעים' צריך להסיר את החסימה שנובעת מ'תת המודע', אחרת היא תחבל בניסיונות.
(בדומה לכך, לא מועיל במצב של חרדה ללמוד שפת גוף, כי הזולת יבחין בדיסוננס שבין מה שרוצים לשדר למה שמשדרים בפועל, עדיף להתעסק בהורדת החרדה ולא בניסיון להסתיר זאת)
אז מה עושים?
בבסיס המסר "אני לא ראוי" מונחת הנחת יסוד שאני צריך להיות מוערך על הבריות בכדי שירצו להיות בקרבתי.
וכאן מונחת הטעות.
זה בסדר לרצות להיות מוערך, אך זה לא תנאי ליצירת חברויות.
ליצירת חברויות עדיף לבקש אהבה ולא הערכה .
ישנו הבדל גדול בין הערכה לאהבה.
בכדי לרכוש הערכה אנו צריכים להוכיח את עצמנו.
לעומת זאת, בכדי לרכוש אהבה אנו צריכים להיות נחמדים ואכפתיים וזה דבר שנגיש לכל.
כאשר אנו מבקשים הערכה אנו מציבים רף גבוה ויוצרים אוירה ביקורתית שיש בה ממד רב של לחץ.
לעומת זאת, שאנו מבקשים אהבה אנו יוצרים אווירה פתוחה ורגועה.
כאשר אנו מבקשים הערכה אנו מרוכזים בעצמנו ונוצר בידול.
וכאשר אנו מבקשים אהבה אנו מרוכזים בזולת ונוצרת קרבה.
אם כן, בפני חרדה חברתית או פחד קהל החליפו את הבקשה מהערכה לאהבה, תשאלו את עצמכם מה צריך לעשות בכדי שתהיה כאן אהבה, ותראו כמה שינוי הבקשה משפיע לטובה.
יפים לענייננו דבריו של הסופר הצרפתי פרנסואה דה לה רושפוקו, לפיהם:
"אם רצונך באויבים, הצטיין יותר מידידך. אם רצונך בידידים, הנח להם להרגיש שהם מצטיינים יותר ממך".
להצטיין דורש מאמץ, לתת לאחרים להצטיין לא דורש מאמץ.
