כשבגר הגוזל אמר לו אביו הנשר, לא כולם זכו לכנפיים.

אמנם אתה לא חייב לעוף אבל חבל מאוד אם תסתפק בהליכה כאשר ה' זיכה אותך בכנפיים וביכולת לעוף.

מחר אקח אותך לצוק ומשם אני ואתה נעוף ביחד.

הבן נבהל ששמע את במילה "צוק", ואם אפול? שאל.

אל דאגה ענה האב כל עוד תשתמש בכנפייך לא תיפול.

הפחדנים שבחבריו, אמרו לו, אל תקשיב לאביך זה מסוכן, מדוע שלא תתחיל לקפוץ מגרם מדרגות, מסלע, מצמרת העץ?

הבן הקשיב לעצתם, אך בכל פעם נפל ונחבל.

"שיקרת לי" אמר לאביו, "אני לא יכול לעוף, תראה כמה אני חבול".

"בן יקר" אמר האב, "בשביל לעוף צריך אומץ לקפוץ ממקום מספיק גבוה על מנת לקבל תנופה".

אם אינך רוצה להסתכן, לא תלמד לעוף, ועדיף שתוותר ותסתפק בהליכה ברגל כל חייך.

לכל אדם יש כנפיים – כישרון ויכולות בהן הוא ניחן, זו מתנת שמים. אולם, על מנת להביא אותם לידי ביטוי עליו להתאזר באומץ, באמונה בעצמו ובנכונות שלא לוותר.

שימוש בכישרון יביא אתכם רחוק, התכחשות לו תשאיר אתכם צולעים, בדיוק כמו חיות בעלות כנפיים – או שהן עפות ומגיעות רחוק או שהן הולכות אך ההליכה שלהן לא משהו בלשון המעטה, משום שלא בכך הן ניחנו.

אל תתנו לפחד לנצח, כי יותר משיש לפחד מהדבר עצמו יש לפחד מהפחד שמשאיר אותנו במקום.

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ לחצו כאן:
https://bit.ly/3LYmOMM