כוח הרצון הוא המנוע של חיינו.
הוא כוח החיים שדוחף בנו לזוז, לפעול, לשנות ולהשתנות.
וכגודל הרצון גודל כך גודל השינוי וההשגה.
"החשק יש לו כח לפעול אותו דבר שהוא משתוקק לו … וכפי תוקף התגברות כח החשק כך הוא משיג " (ר' צדוק מלובלין)
מה שמכבה אות כוח הרצון הוא הפחד מ"המניעות", מכל הדברים שמונעים מאתנו להשיג את מבוקשנו.
וכאן האנשים מתחלקים בדרכיהם, יש אנשים שמאמינים שהמניעות גדולים וגוברים על כוח הרצון.
הם מאמינים שלא משנה כמה נרצה, המניעות בדרך יגברו על רצוננו ומשכך אין טעם להמשיך ולרצות.
ויש אנשים שמאמינים שהרצון גדול מהמניעות ועל כן, הם ממשיכים לרצות ומאמינים שבסופו של דבר ישיגו את מבוקשם למרות האתגרים שבדרך.
זהו ההבדל בין המרגלים לבין יהושע וכלב.
לדברי ר' נחמן "חטא המרגלים" הוא חטא הכפירה בכוח הרצון:
"המרגלים פגמו בזה כי אמרו שחס-וחלילה המניעות חזקים מהרצון … וזה היה עיקר הפגם והכפירה הגדולה שלהם, שכפרו בחוזק הרצון שיש לו כח לשבר על ידו כל המניעות כנ"ל, והם אמרו ההפך מזה ממש כי אמרו "אפס כי עז העם וכו" שהמניעות גדולים וחזקים מהרצון עד שאי אפשר לבוא לארץ ישראל מעוצם המניעות … מה שבאמת הוא להפך … ועל-כן אמרו (יהושע וכלב) 'עלה נעלה וירשנו אותה וכו' 'אפילו אומר לנו עשו סלמות ועלו לשמים עלה נעלה' כי אין שום מניעה בעולם, כי על ידי תוקף החשק והרצון יכולין לשבר ולדלג על הכל ".
במאמר מוסגר, מעניין לראות שר' נחמן כתב את הדברים על כוחו של הרצון דווקא סביב העלייה לארץ, יש משהו בעלייה לארץ שדורש רצון מאוד גדול, כי הרבה מניעות יש בדרך, לא בכדי המוטו של הרצל היה "אם תרצו אין זו אגדה" – רק כך אפשר להיכנס לארץ.
אם כן, צריך לברר ולדייק מה אנו רוצים, ולאחר מכן, לאחוז ברצון ולא להרפות ממנו יהיה מה שיהיה.
