בהתמחותי בנציבות תלונות הציבור על שופטים, עלתה שאלה – כיצד יתכן שלא התקבלה אף תלונה על הקאדים (שופטי העדה הדרוזית).
אנחנו חשבנו, שזאת משום שהעדה הדרוזית לא מתלוננת על שופטיה.
הקאדים לעומת זאת טענו שזאת משום שהם מתייחסים יפה לבעלי הדין.
לא הייתה לנו ראיה ברורה לכאן או לכאן אך במחשבה על טענתם נזכר השופט (בדימוס) אליעזר ריבלין, במחקר שנערך בארה"ב על תביעות רשלנות רפואית.
המחקר העלה שאין קשר בין כמות התביעות לרמת המקצועיות של הרופא והטיפול, יש קשר בין כמות התביעות ליחס של הרופא למטופל.
כלומר, רופאים שעשו טעויות חמורות אך היו נחמדים לא נתבעו. ולעומת זאת, רופאים שעשו עבודה מקצועית ויסודית אך לא התייחסו יפה לפציינטים נתבעו.
מסקנה : בכדי שיעריכו ויאהבו אותנו לא מספיק להיות מקצוענים, צריך להיות גם ובראשית כל, אדיבים ונחמדים.
זו לא רק עצה טובה, זו גם הדרכה של "דרך ארץ" והיא נלמדת מהפסוק הראשון בפרשה:
" וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְקֹוָק֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר". (פרק א פסוק א)
מדוע הכפילות הזאת – גם "ויקרא" וגם "וידבר".
לדברי חז"ל התורה למדה כאן דרך ארץ, והיא לקרוא לאדם לפני שאנו מדברים איתו:
"ויקרא אל משה וידבר למה הקדים קריאה לדיבור, לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורהו". (מסכת יומא: דף ד ע"ב)
ומהי אותה קריאה?
ע"פ המדרש (בראשית רבה וירא נב, ה), ענייניה של "הקריאה" היא ליצור יחס של חיבה וחברות:
"ויקרא אל משה – לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה , לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר וקרא זה אל זה (ואמר) …".
אם כן, ביחסים בין אישיים, קודם כל עלינו ליצור יחסי חיבה, ורק לאחר מכן לגשת ל"עניינים".
