המילה "שינוי" מעוררת בנו תקווה וחשש בו זמנית. וזאת מאחר וכל שינוי כרוך בחוסר וודאות מסוים וחוסר וודאות מפחיד אותנו. אנו אוהבים את המוכר והידוע, עד כדי כך, שגם במצבים של אלימות במשפחה קשה לאנשים לעשות שינוי ולפרק את החבילה. אפשר לומר, שהנפש האלוהית שבנו חפצה בשינוי ובהתפתחות ומכאן התחושות החיוביות שהמילה 'שינוי' מעוררת בנו. אולם הנפש ההישרדותית (או הבהמית בלשון החסידות) נרתעת. הנפש ההישרדותית אינה שואפת להתפתחות ולאושר היא שואפת רק לדבר אחד, "לשרוד" ויותר קל לשרוד במציאות מוכרת. על כן, היא דואגת להשאיר את המצב כפי שהוא גם אם אינו מזהיר בלשון המעטה. פעמים רבות שמדברים על התת מודע מתכוונים לנפש ההישרדותית, לכוח שמשאיר אותנו מאחור בלי שנבין מדוע, שהרי על פניו ברור שצריך לעשות שינוי... אז איך עושים שינוי בכל זאת? ראשית כל, לא נלחמים בנפש ההישרדותית, לא עושים את השינוי בעל כורחה, מי שיעשה כן יחווה מאוד מהר את הקושי ואת הנסיגה לאחור. אלא מתחשבים בה ונותנים לה מענה שירגיע אותה, בדומה ליעקב כאשר הודיע לרחל ולאה על החלטתו לחזור לארץ אבותיו. ההחלטה התקבלה בעקבות המלאך שהתגלה אליו בחלום, אך שהוא פונה לנשיו הוא מתחיל לדבר אתן קודם על הצד ההישרדותי ולהסביר להן שפני אביהן אינם כתמול שלשום, ושאביהן התל בו והחליף את משכורתו "עשרת מונים", רק אח"כ עובר יעקב לספר להן על המלאך. יעקב הבין שצריך לדבר הן לחלקים הנמוכים והן לחלקים הנעלים. במדרשים רבים מייחסים את הנפש הבהמית "ללב", משכן הרגשות. ולדברי המדרש בעוד שהרשעים "ברשות ליבם" - פועלים מתוך דחף רגשי. הצדיקים "לבם ברשותם", כלומר, הצדיקים מנתבים את הלב. מנתבים דייקא, לא נכנעים מחד ולא מתעלמים מאידך. "הרשעים ברשות לבם שנאמר 'אמר נבל בלבו', 'ויאמר עשו בלבו', 'ויאמר ירבעם בלבו', 'ויאמר המן בלבו', אבל הצדיקים לבם ברשותם שנאמר 'וחנה היא מדברת על לבה', 'ויאמר דוד אל לבו', 'וישם דניאל על לבו' (בראשית רבה, תולדות פרשה סז) איך מדברים אל הלב? איך מרגיעים את הנפש ההישרדותית? איך רותמים את תת המודע לטובת השינוי? להלן כמה צעדים שכל אחד יכול ליישם – ראשית כל, מעלים את החששות ונותנים להם מענה, מוודאים שאין סכנה אמתית בשינוי ואם יש סכנה בוחרים בדרך הבטוחה. בנוסף, רואים את השינוי בעיני רוחנו עד כמה שניתן, כך שהוא לא יהיה זר כל כך "כי הזר מאיים". דבר שלישי, מחזקים את האמונה ואת המשאבים הפנימיים, ככל שנגביר את האמונה ואת הביטחון העצמי נעז יותר. וכמו שאומרים –הציפור אינה חוששת שהענף עליו היא יושבת ייכרת, מאחר והיא לא סומכת על הענף היא סומכת על הכנפיים שלה. זכרו "המין החזק" הוא המין שמסתגל לשינויים, והמים הטובים ביותר הם מים זורמים. אני מאחל לכם שתוציאו חלקים מתוככם מהכלוב בו הם נמצאים, תפרסו כנפיים ותהפכו את החיים להזדמנות. סרטון מומלץ על היכולת לפתוח דף חדש בכל עת: https://youtu.be/RHDllDvb8a4