לאחר הרצאה של פרופ' כהנמן בנושא "האני הזוכר והאני החווה", ניגש אליו אדם וסיפר את החוויה האישית שלו, אשר ממחישה את הדברים בצורה טובה ביותר.

"האזנתי בשקיקה רבה לסימפוניה שהתנגנה בהקלטה שיסתבר שהייתה פגומה, סיפר האיש, סוף ההקלטה הסתיים בצליל מחריש אוזניים".

הסוף המר, לדבריו, "הרס את כל החוויה".

האם החוויה באמת נהרסה?

הרי עד לצליל הצורם הייתה חוויה מאוד טובה, לאן היא נעלמה?

יתרה מכך, בעוד החוויה הטובה נמשכה כמה דקות הסוף רק כמה שניות, כיצד מספר שניות בודדות השכיחו והעפילו על מספר דקות של הנאה…

לכך קוראים כלל "השיא סוף" הסוף מנבא כיצד האדם יזכור את החוויה.

במילים אחרות, הסוף צובע את החוויה כולה בצבע שלו.

כיצד אנו יכולים להשתמש בידע הזה לטובתנו?

ראשית, לזכור שאם הסוף היה מר, זה רק הסוף ולא כל החוויה.

שנית, כפי שסוף רע יכול להרוס חוויה טובה, כך גם להפך, סוף טוב יכול לשפוך אור על חווית קשות, ולכן –

וכאן אני מזמין אתכם לחשוב על הדברים לעומק – שימו לב טוב טוב, היכן אתם מחליטים לקבוע את הסוף.

אם נכשלתם על תגדירו את זה כסוף – תגדירו את זה כקשיים והאתגרים בדרך – חכו עם "הסוף"
עד להצלחה שתבוא מכוח הלמידה מן הכישלון.

הרב יוגב שמחון,
הכשרת מטפלים בשיטת NLP בגישה יהודית

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ לחצו כאן: צרפו אותי